<h1>צרור החיים הדרך השני סימן ט"ו</h1>
<h2>דף קא:</h2>
ואחר שפסק סעודתו כדי לענות לזימון השנים צריך שיפסיק עד הזן. ועתה צריך היחיד לדעת אם חוזר לסעודתו בלי שיצטרך לברך כי דעת רבותינו הצרפתים ז"ל שחוזר וגומר סעודתו בלי שיברך המוציא ואחר כן מברך ברכת מזון לעצמו. וכן בהלכות גדולות. אבל הרב האיי ז"ל כתב כשהשנים יוצאין אם רצה האחד לחזור ולגמור סעודתו חוזר ומברך המוציא. ודעת הראב"ד ז"ל גם כן דהפסיק יצא ידי ברכה למפרע וצריך ליטול ידיו ולבצוע אם ירצה לאכול. ועוד דהוה ליה כבני חבורה שעקרו רגליהם לצאת לקראת חתן שצריכים ברכה למפרע, וכשחוזרין צריכין לכתחילה. ועוד נתן טעם אחר ז"ל דכיון דהפסיק אכילתו בברכת המזון מיכל וברוכי בהדי הדדי לא איפשר, ואיך יתכן שיאכל באמצע הברכה, כי הזימון אחת מברכות של מזון ואיך יברך ברכה אחת ואחר כך ישלים ברכות. והדברים נכונים בעיני רבי' הרשב"א ז"ל.
<h2>דף קיז:</h2>
ברכה אם טעונה כוס. יש אומרים דטעונה כוס. וראיתם מההיא דברכות פרק אלו דברים (נ"א, ב') דתנן בא להם יין לאחר המזון, ב"ה אומרים מברך על המזון. ויש אומרים, דאינה טעונה כוס מדתמ' תלמודא בערבי פסחים ש"מ ברכה טעונה כוס, אלמא דסביר' ליה דאינה טעונה. והראב"ד ז"ל הכריע, היכא שיש לו כוס יין טעונה. היכא דאין לו, אינה טעונה. ודעת מורי הרשב"א דאינה טעונה.
